פסק-דין בתיק ת"א 3569-09

תביעה לפינוי בית המגורים המצוי ברח' דוד אלעזר 28, כפר גבירול, רחובות (חלקה 27 בגוש 3769), והחצר הצמודה לו (להלן: " הבית"), לרבות הריסת הבנוי והנטוע, השבת המצב לקדמותו, ומתן צו מניעה קבוע המונע מהנתבעים כניסה לבית.

מבוא: כפר גבירול - היסטוריה, גיאוגרפיה ומשפט

הואיל והטענות במשפט זה נטועות עמוק בשנות ה - 50 של המאה הקודמת, הרי שבפתח הדברים אין מנוס אלא לצלול אל נבכי העבר, ולדלות ממנו את הפרטים הרלוונטיים לתובענה זו.

עיקר הדברים פורטו במאמרה של הגב' שלומית בנימין מן החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב "נוכחים נפקדים: המקרה של קוביבה/כפר גבירול", תיאוריה וביקורת 29, סתיו 2006 וכן הם עולים מעדותו של ע.ת.1, סגן מנהל מחוז מרכז של מינהל מקרקעי ישראל, מר מנחם לויזון (להלן: "לויזון").

1.                  שכונת כפר גבירול ממוקמת בצידה המערבי של העיר רחובות, ליד הכביש המוביל ליבנה. בעבר שכן במקום כפר ערבי בשם קוביבה. במהלך חודש מאי 1948 נכבש הכפר על ידי כוחות צה"ל ורוב תושביו נמלטו.

במחצית השניה של שנת 1948 החלו יהודים ממוצא בולגרי לאכלס את הכפר, אך רובם עזבו כעבור תקופה קצרה. ב - 1949 החלו לאכלס את המקום יהודים יוצאי תימן. חלקם הגיעו באמצעות הסוכנות היהודית ואחרים באופן עצמאי. בראשית שנות ה - 50 הוצמדה למקום מעברת צריפים אשר היתה ממוקמת בסמוך, ובשנת 1955 סופח הכפר לעיר רחובות.

2.                  מבחינה משפטית,  התושבים מעולם לא קיבלו בעלות על הבתים. ואולם, לויזון העיד (עמ' 8 ש' 1-8) כי בהתאם להחלטת המינהל מיום 25.8.2009, המינהל היה מוכן להעניק לתושבי כפר גבירול הסכמי חכירה לתקופה של 49 שנה + 49 שנה נוספים (בתנאים כלכליים מסויימים), ובלבד כי יוכח כי הם התושבים המקוריים שנכנסו לבתים בשנות ה - 50 (או יורשיהם) וכי מבחינה תכנונית - מוניציפאלית ניתן לייחד את הבית והמגרש למחזיק מסויים. דברים אלה מתיישבים עם ת/4, ת/6, ות/8.

3.                  באשר לבית נשוא התדיינות זו - אליה וקוץ בה: ההסדר המפורט לעיל חל על חלק מכפר גבירול המסומן בתצ"א ת/1 בצבע כחול. דא עקא, גו"ח 3769/27 בו נמצא הבית נשוא ההתדיינות (הקרוי גם "מבנן 1") מצוי בשטח עליו חלה תמ"א (תכנית מתאר ארצית) 35 המייעדת את האיזור ל"נופש מטרופוליטני" (עמ' 8 ש' 9-14).

משכך, הרשות המקומית אינה רשאית מבחינה תכנונית, לייעד את הבתים המצויים במבנן 1 למגורים, על דרך של הכנת תב"ע, שכן תב"ע כאמור תסתור את הוראות התמ"א (ואין צורך להוסיף כי מבחינה היררכית תב"ע נחותה מתמ"א והוראות תב"ע אינן יכולות לסתור הוראות תמ"א).

על כן, בפועל, לא ניתן להעניק למחזיקים בבתים במבנן 1 הסכמי חכירה, בהתאם להחלטת המינהל המפורטת לעיל.

4.                  מהו, אם כן, מעמדם של המחזיקים בבתים במבנן 1?

אין חולק כי הקניין בקרקע הינו של מדינת ישראל (ר' נסח הרישום, נספח א' לתצהיר מטעם התובעת). לויזון העיד כי המינהל אינו תובע את הדיירים המקוריים (היינו את אלה שתפסו חזקה בבתים בשנות ה - 50, או את חליפיהם: עמ' 8 ש' 27-28) לפינוי, ותביעות לפינוי מוגשות רק כאשר מתברר כי קיימת פלישה, היינו תפיסה של מקרקעין מעבר לשטחי הבית המקורי (עמ' 9 ש' 4-19).

הנה כי כן, נראה כי המסקנה הינה כי זכויות הדיירים המקוריים במבנן 1 הינן זכויות של בר רשות, אשר ייתכן ויתעלו לדרגת זכויות חכירה אם יתאפשר הדבר אי פעם מבחינה תכנונית. הדבר עולה גם מפסק דינה של כב' השופטת שטמר בת.א. (רח') 3475/97 ג'נסיס פיתוח ובניה נ' שמחה חדד שם קבעה (אמנם ביחס לחלקה אחרת בכפר גבירול, אשר אינה מצויה במבנן 1, אך הדברים יפים גם לענייננו) כי זכויותיה של הנתבעת דשם במקרקעין, הינן של בר רשות, ברשות הדירה.

נוכח עדותו של לויזון אשר העיד שהמינהל מוכן להעניק למחזיקים בנכסים במבנן 1 זכויות חכירה, אינו פועל לפינוי תושביו המקוריים של מבנן 1, מוכן להעניק אף ליורשיהם (ולא רק למשתכנים המקוריים) הסכמי חכירה ל - 49+49 שנים (ובלבד שמבחינה תכנונית הדבר אפשרי) ואינו פועל לפינויים של משתכנים מקוריים שלא עומדים בתנאי התכנוני, נראה כי אף זכויותיהם של המחזיקים בנכסים במבנן 1 הינן זכויות בר רשות.

בנסיבות תובענה זו, וכפי שאפרט להלן, איני סבור כי יש צורך להכריע בשאלה האם הרשות היא הדירה (כפי שנקבע בעניין חדד) שמא בלתי הדירה - שכן הדבר אינו נדרש בנסיבות העניין, ור' בעניין זה סקירתו של מ' בניאן, בסיפרו "דיני מקרקעין - עקרונות והלכות", עמ' 393 ואילך.

רקע, והעובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

כבר עתה אומר כי למעשה מרבית העובדות הרלוונטיות לתובענה זו אינן שנויות במחלוקת.

5.                  התובעת הינה אלמנתו ויורשתו של המנוח דוד ביידה ז"ל (להלן: " ביידה"). היא נישאה לביידה ביום 19.3.1956, לאחר שביידה היה גרוש כבר פעמיים, והיא היתה גרושה עם ילד בן 3.5 (ר' נספח ת/4 לתצהירי הנתבעים).

הנתבעים הינם בני אחיו ויורשיו של המנוח דוד ועלני ז"ל (להלן: " ועלני"). ועלני היה נשוי לאחותו של ביידה, הגב' יונה ועלני (להלן: " יונה"), בין השנים 1951-1957, עד אשר התגרשו.